ליצנות הוא מושג גמיש כמעט כמו דמות הליצן שהשתנה רבות לאורך ההיסטוריה. אני חושב שלא רק לאורך ההיסטוריה אלא היא גם משתנה ממדינה למדינה, בין תרבויות ואפילו בין אדם לאדם.
אני חושב שעל מנת להגדיר בהגדרה רחבה למדי, אפשר לומר שהליצנות היא למעשה אחת מאומניות הקרקס. ליצן לרוב הוא דמות שלעיתים קרובות מנהלת את המופע הקרקס בין במופעים הגדולים ובין אם במופעים יחידים.
הליצן הוא דמות קצה, דמות שמאפייניה כל כך חשופים כך שהקהל יכול להתחבר עמו בקלות יתרה. הליצן הוא קצת ממה שיש בכל אחד מאיתנו, אך לעיתים קרובות אנו לומדים להשתיק את הקול הזה.
ילדים הם ליצנים מטבעם
הסתכלו בפעם הבאה על ילדיכם הקטן וראו באיזה חופשיות הוא משוטט בעולם. ילדים כאשר מספקים להם את התנאים הבסיסיים הם מקור השראה נהדר לאותנטיות וביטוי עצמי רדיקלי.
הדמות שלי היא דמות גמישה מאוד, שואלים אותי לפעמים אם אני לא מפחד שדברים עלולים להשתבש במופע, התשובה שלי תישאר זהה. זה טוב לי שדברים משתבשים. כשדברים משתבשים הדמות שלי חוגגת, אני זוכה לעבוד עם הדברים שקורים ברגע עצמו.
אני לא מנסה לכוון פה לכך שהמופע שלי הוא כולו אלתורים, אך לדעתי המופע עובד טוב יותר כשהדמות שלי יכולה לעבוד עם חומרים שהקהל מספק.
אין מופע זהה למופע אחר, אז למה שהמופע יהיה זהה.
מופע סטנד-אפ והצגת תיאטרון שונים ממופע ליצנות בדיוק באזורים האלה של דמות הליצן.
אז הבנו שליצנים זה עסק רציני בהחלט, מדובר בכישורים רבים וכישרון גדול. ברוסיה ליצן היא לא מילת גנאי, אלא מילה שמתארת אדם עם כבוד. פיליפ גולייה הבעלים והמנחה הבכיר בבית הספר המוכר והמוערך בעולם לליצנות אמר פעם בריאיון שלדעתו בכל דור יש ליצן אחד או שניים לכל היותר.
ליצנים מוכרים מתקופות שונות הם צ'ארלי צ'אפלין, מיסטר בין וסשה ברון כהן. מה משותף לכל אחד מהם?
שלושתם הם דמויות קצה. שלושתם משתמשים בתיאטרון פיזי ושלושתם יכולים להיכנס בקלות להגדרה של ליצן אך בקושי רב להגדרה של סטנדאפיסטים או אמני תיאטרון.
היום ניתן ללמוד ליצנות בארץ רק בקורסים לא רשמיים של אמנים מסוימים שלמדו בעצמם תיאטרון, ליצנות, משחק בבתי ספר ברחבי העולם. אך עד לעת כתיבת תוכן זה אין בית ספר רשמי לליצנות בארץ. אל תתייאשו זה לא אומר שלא כדאי להירשם לאחד מהקורסים הללו.
אז הבנו שליצנים זה עסק רציני בהחלט, מדובר בכישורים רבים וכישרון גדול. ברוסיה ליצן היא לא מילת גנאי, אלא מילה שמתארת אדם עם כבוד. פיליפ גולייה הבעלים והמנחה הבכיר בבית הספר המוכר והמוערך בעולם לליצנות אמר פעם בריאיון שלדעתו בכל דור יש ליצן אחד או שניים לכל היותר.
ליצנים מוכרים מתקופות שונות הם צ'ארלי צ'אפלין, מיסטר בין וסשה ברון כהן. מה משותף לכל אחד מהם?
שלושתם הם דמויות קצה. שלושתם משתמשים בתיאטרון פיזי ושלושתם יכולים להיכנס בקלות להגדרה של ליצן אך בקושי רב להגדרה של סטנדאפיסטים או אמני תיאטרון.
היום ניתן ללמוד ליצנות בארץ רק בקורסים לא רשמיים של אמנים מסוימים שלמדו בעצמם תיאטרון,
ליצנות, סטנד-אפ והמופע שלי
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה בא ליד ביטוי במופע שלי. גילוי נאות אם לחשוב לאיזה קטגוריה המופע שלי נכנס, או הדמות שלי הייתי מתקשה עוד יותר. אני בטוח לא סטנד-אפ אך אני לחלוטין יותר וורבלי מרוב הליצנים.
המופע שלי הוא מופע קרקס באורך 45 דקות והוא מופע בידור לכל דבר ועניין. למרות שאני מתעקש להמשיך להתאמן באופן סזיפי על מנת לשפר את טכניקת הקרקס שלי, אני מוצא שהייחודיות היא דווקא ההומור שהדמות שלי מכניסה.
המופע שלי כולו מלווה בבדיחות שמשתנות מעת לעת, ומלבד לאקטים הפיזיים, הבעות הפנים שאני מתגאה בהן והקטעים הקומיים המלווים באביזרים שונים, במופע שלי אני ממש מספר בדיחות או קטעים כתובים קומיים. בייחוד במופעים שלי בהם יש קהל בוגר ובטח במופע שלי למבוגרים אתם תמצאו שהטכניקה הקרקסית תופסת מקום קטן יותר מהזמנים שאני מספר סיפור מצחיק, או מתעכב על בניית הקטע דרך קטן קומי וורבלי.
ליצנות, משחק בבתי ספר ברחבי העולם. אך עד לעת כתיבת תוכן זה אין בית ספר רשמי לליצנות בארץ. אל תתייאשו זה לא אומר שלא כדאי להירשם לאחד מהקורסים הללו.
איזו חגיגה לתכנן לכם?
קרקסיוסי הוא הקרקס שלך, לכל אירוע!